טיב טעם הכרמל תעשיות (2002) בע"מ ואח' נ' קוזליק ואח'

החלטה בבקשה 53- הפקדת ערובה להוצאות

מבוא ותמצית טענות הצדדים

הנתבעת שכנגד מס' 1 הגישה תביעה כספית בסכום של 2,500,001 ₪ נגד נתבעים שונים ובכללם נגד התובעת שכנגד מס' 1, (שהינה נתבעת מס' 8 בכתב התביעה המתוקן), התביעה מתבססת על טענת גניבת נכסי התובעת שגנבו לכאורה אותם נתבעים.

התובעת שכנגד מס' 1 יחד עם שני תובעים שכנגד נוספים הגישה תביעה שכנגד נגד הנתבעת שכנגד מס' 1 ונגד 9 נתבעים שכנגד נוספים (להלן-"המבקשים). בתביעה שכנגד טוענים המשיבים כי אין להם כל קשר למעשי הגניבה אך הם טוענים כי הנתבעים שכנגד גרמו להם בהתנהגותם לנזקים המגיעים לסכום של 4,192,450 ₪.

המבקשים- הנתבעים שכנגד פנו בבקשה לחיוב התובעים שכנגד בהפקדת ערובה בהתאם להוראות ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט 1999 ולהוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. המבקשים דורשים לחייב התובעים שכנגד בהפקדת סכום של 209,000 ₪ (5% מסכום התביעה שכנגד).

לטענת המבקשים מתקיימים במקרה זה התנאים לחיוב התובעות שכנגד מס' 1 ו-2 בהפקדת ערובה וזאת כעולה מכתב התביעה שכנגד. הם מנמקים טענתם בשורת אמירות המתוארות בגוף כתב התביעה שכנגד לפיהן מודות התובעות שכנגד כי אין ביכולתן לעמוד בהוצאות כל שהם, בוודאי לא בהוצאות המבקשים במידה ותביעתן תידחה.

לטענת המבקשים, התובעות שכנגד מודות בכתב התביעה בהפסקת פעילות, בחוסר יכולת לקיום כלכלי ובקיום חובות לצדדים שלישיים, כל אלה הם לטענתם בבחינת הודאת בעל דין ולכן אין לתובעות שכנגד יכולת לעמוד בתשלום הוצאות הנתבעים ככל שאלו תחויבנה בתשלומם. המבקשים מפנים לאמור בס' 13, 18.2, 18.3, 29, 30.3 ו- 32.2 לכתב התביעה שכנגד ולס' 32.3 ואילך מהם עולה כי התובעת שכנגד מס' 1 חיסלה את עסקיה ומכרה את כלל פעילותה לצד ג'.

המבקשים מוסיפים כי אין בכתב התביעה שכנגד עילה משפטית כנגד הנתבעים שכנגד, לטענתם התובעים שכנגד ירו לכל הכיוונים בניסיון "לדוג" עילת תביעה משפטית, תוך שהם לא מייחסים מעשה זה או אחר למי מהנתבעים שכנגד. ובהתייחס לתובעת שכנגד מס' 2, הרי שזו איננה עותרת לסעד כל שהוא בגוף כתב התביעה שכנגד ואף איננה מפרטת פרשה עובדתית אשר יכולה להקים עילת תביעה כל שהיא כנגד הנתבעים או מי מהם. נסיבות התביעה ומיהות הצדדים מצדיקות לטענת המבקשים חיוב התובעות שכנגד בהפקדת ערובה.

באשר לחיוב התובע שכנגד מס' 3 המבקשים טוענים כי הטענה היחידה המופיעה בגוף כתב התביעה שכנגד בהתייחס לתובע זה קיבלה ביטוי בס' 34 לכתב התביעה, שם טוען התובע כי הוא השקיע סכום שאינו פחות ממיליון ₪ כהלוואת בעלים ולו היתה התובעת שכנגד מס' 1 ממשיכה את פעילותה "סביר היה" כי התובע שכנגד 3 יכול היה למשוך את הלוואות הבעלים שלו "...כולן או מקצתן..". לטענת המבקשים בעניין זה אין עילת תביעה כנגד מי מהנתבעים אפילו אם האמרות היו נכונות, יתר על כן אין בגוף התביעה אסמכתא לקיומה של הלוואת בעלים כאמור. ואף אם היה מוכח הסכם הלוואה, בגוף התביעה אין עילה היוצרת קשר סיבתי בין זכות התובע מס' 3 למשוך הלוואת בעלים לבין מצבה של התובעת שכנגד מס' 1 ואף אם יש קשר סיבתי הרי סכום הלוואת הבעלים אינו יכול להתווסף לנזקים הנטענים ע"י התובעות שכנגד שכן הוא נכלל בתוכם. משכך לטענת המבקשים מדובר בתביעת סרק של התובע שכנגד 3, כנגד 10 נתבעים אשר אין להם יריבות כלל עם התובע שכנגד ודי בכך להצדיק חיובו בהפקדת ערובה.

המבקשים מוסיפים כי אין בכתב התביעה שכנגד ולו טענה אחת כנגד הנתבעים שכנגד מס' 3 ו-4 שהן חברות אחזקה ציבוריות השולטות בחברות רבות בהן חלק מהנתבעים, גם באשר לנתבע שכנגד מס' 6 אין כל טענה עובדתית או נימוק מדוע לחייבו באופן אישי ומדוע להרים את מסך ההתאגדות. די בכל אלה כדי להצדיק היעתרות לבקשה.

המשיבים- התובעים שכנגד מסרו תגובתם לבקשה, כאשר חלק מהתגובה זהה לחלוטין לתגובות שהוגשו בבקשות למתן הוראות והבקשה למחיקת סעיפים מכתב התביעה שכנגד.

לטענת המשיבים לצד זכותו של בעל דין להבטיח הוצאותיו קיימת זכותו של בעל דין כי יהיה לו יומו בפני הערכאה הראשונה אף אם הוא עני וידו אינה משגת לתשלום ההוצאות. במקרה זה נגרם לטענתם חסרון הכיס לתובעים שכנגד באופן ישיר בשל פעולתם של הנתבעים שכנגד ולכן ברור כי זהו המקרה בו יש לדחות את הבקשה. לטענת המשיבים עולה איפוא כי המבקשים שגרמו לקריסת התובעות שכנגד מס' 1 ו-2 מבקשים למעשה למנוע מהן את זכותן הטבעית ביותר לתבוע את נזקיהן בגין התביעה המופרכת שהוגשה כנגד המשיבה 1 ובגין הנזקים האדירים שנגרמו למשיבות.

המשיבים מוסיפים כי בפועל המבקשים מחזיקים בעירבון כספי גדול ביותר בסך של 631,290 ₪ אשר עליהם לשלמו למשיבה 1 והמעוכבים תחת ידם.

המבקשים מסרו תשובתם לבקשה, בה הם טוענים כי עיקר תגובתם של המשיבים עוסקת בתביעה אשר הוגשה נגדם ולא בכתב התביעה שכנגד. באשר לטענת המשיבים לעיכוב סכום של 630,000 ₪ על ידי המבקשים, המבקשים טוענים כי המשיבים לא טרחו לצרף אסמכתא בנושא ולא טרחו ליידע את בית המשפט כי המחאות אשר מסרו המשיבות מס' 1 ו-2 לידי המבקשים או מי מהם עבור רכישת סחורה חוללו באי פרעון ובהודעות ביטול בהיקף של מאות אלפי שקלים.

המבקשים מוסיפים כי מעיון בתגובת המשיבים עולה כי אין התייחסות כל שהיא באשר למשיב מס' 3, ובמיוחד לא בשאלת העילה הקיימת לו בתביעתו נגד המבקשים.

המבקשים משאירים לשיקול דעת בית משפט את בקשתם להורות על חקירת המצהיר מטעם המשיבים.

דיון

מאחר ומדובר בשלושה תובעים אשר לשניים מהם מעמד משפטי שונה מהתובע האחר, שני תאגידים ואדם פרטי אתייחס לבקשה תוך ההבחנה המתאימה ביניהם. אולם כבר עתה אציין כי תגובתם של המשיבים מתייחסת רובה לנושאים אשר אינם רלוונטיים לבקשה המונחת בפניי, המשיבים מעלים טענות כנגד התביעה העיקרית כאשר לצורך הדיון בבקשה זו על המשיבים היה להפנות לכתב התביעה שכנגד ולהראות את סיכויי הצלחת התביעה שכנגד ולא רק להעתיק את סכומי התביעה הנתבעים. בפועל בכתב התביעה שכנגד בנוסחו כיום רב הנסתר על הגלוי. לכך אוסיף כי אין בתגובת המשיבים כל התייחסות באשר לחיוב התובע שכנגד- המשיב 3 בהפקדת ערובה.

זה השלב להפנות להחלטתי מיום 24.1.2010 בה נדונה בקשה למחיקת סעיפים מכתב התביעה שכנגד (בקשה מס' 54) ולהזכיר כי בכתב התביעה שכנגד בולט חסר עובדתי ואי פירוט מספיק של הטענות המועלות בו, לרבות אי צירוף אסמכתאות בניגוד לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, חסר המונע בחינת סיכויי הצלחת התביעה שכנגד.